חברו השובב של האדם: קופים כסיידקיקס

אחת האמירות המוכרות ביותר ביחס לחיות היא ש"הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם". אבל ברור שיש עוד הרבה חיות שמלוות את האדם, ואחת החיות האלה, בייצוגים טלוויזיוניים, קולנועיים וספרותיים, הוא הקוף.

בניגוד לכלבים, שבמסגרת ארכיטיפ "החבר הנאמן" משמשים לרוב כיצורים נאמנים אך חסרים הרבה תודעה (בתהליך היסטורי ארוך ואלים של מה שקרוי ״ביות״), הקופים הקטנים שלצד הגיבור.ה אקספרסיביים מאוד, ומוצגים כמי שמסוגלים להביע מנעד רחב של רגשות, עמדות והתנהגויות. במובן זה, הם משהו בין חיית מחמד לבין סיידקיק.

כנראה שלרוב מי שצורכת תרבות פופולרית מאיזשהו סוג יש הבנה של מה זה סיידקיק; בסרטי תיכון זה החבר החנון או השמנמן (או גם וגם) של הגיבור החתיך, או החברה ״המכוערת״ של הגיבורה היפה; ביצירות פנטזיה זה בן הלוויה הקטן יותר (או דווקא הגדול יותר) שמלווה את הגיבור האצילי; וביצירות מדע בדיוני זה מומחה הטכנולוגיה, האנדרואיד, הפקוד הראשי של הקפטן, או בן הלוויה מגזע חייזרי.

המילון האורבני (כן כן, Urban Dictionary) מגדיר סיידקיק ככה:

"חבר/שותף של אדם פופולרי וכריזמטי יותר. הסיידקיק מקבל את רוב התהילה שלו/ה מעצם היותו מקושר למכר רב העוצמה שלו. אפשר למצוא סיידקיקס בכל מקום, החל מספרי קומיקס (המקור של המונח), ועד למקומות עבודה וחצר בית הספר".

להמשיך לקרוא

רוצה להיות כמוך: קופים שרוצים להיות בני אדם ב"ספר הג'ונגל"

אחת האובססיות האנושיות עם קופים היא העיסוק באופן בו הם דומים לבני האדם. תרבויות אנושיות, בטח כאלה שאימצו (גם אם באופן חלקי) את תורת האבולוציה ורואות בקופים ספק אבות קדמונים, ספק בני דודים רחוקים של בני ההומו סאפיינס – עמוסות בדימויים, יצירות ורגעים שעוסקים בדומה בין הקוף לבין האדם.

אחת הדוגמאות הקלאסיות והידועות היא דמויות הקופים מהגלגולים השונים של 'ספר הג'ונגל'[1], שמראות את הדמיון האנושי בנוגע לרצון של הקוף להיות אדם. הספר, שנכתב במקור על ידי הסופר הבריטי רודיארד קיפלינג ב-1894 והפך לקלאסיקה של זמנו, והסרט של דיסני מ-1967 שהתבסס על הספר – הופכים את היצירה לאחת המוכרות ביותר המשתמשת בדמויות של חיות שונות כדי לדמות תכונות אנושיות ותרבותיות שונות (בסוציולוגית קוראות לזה "אנתרופומורפיזם" – הייחוס של תכונות אנושיות לחיות והשימוש בחיות כדי לדמות בני אדם ומה שמעניין אותם).

הסרט (הראשון) של דיסני, והשירים שבתוכו, הם מה שפרסמו את היצירה של קיפלינג לצופים של היום ושל  הדור שלפניהם. אבל הספר של קיפלינג, שנכתב שבעים שנה לפני כן, אפל בהרבה מהשירים הקליטים ומהאווירה החמודה. הספר, וספר ההמשך שלו, הם בעצם אוסף סיפורים קצרים שמספרים את הרפתקאותיו של מוגלי, תינוק אנושי שנמצא ביערות הודו על ידי זוג זאבים שמגדלים אותו בלהקה, ומחונך על ידי בגירה הפנתר ובלו הדוב, שמלמד אותו את דרכי החיים בג'ונגל. [למתעניינות: אחרי שמוגלי מוגלה מהג'ונגל ועובר לכפר בני האדם בשולי היער, הוא חוזר בהמשך לגדול ביער, אבל בסופו של דבר – הוא מבין שהוא צריך להכיר באנושיות שלו ונשאר בכפר].

להמשיך לקרוא

ארכיון קופים?

קינג קונג. קופיקו. המשפחה של טרזן. אבי האדם. אבו של אלאדין. הקוף של מרקו. המלך לואי. קוף אחרי בן אדם. לא שומע, לא רואה, לא מדבר. הקוף של בילבי. אי הקופים. 12 הקופים. גורילות בערפל. זהירות הגורילה. מוג'ו ג'וג'ו. לקוף יש בעיה. אני והשימפנזים. הקופים המכונפים…

התרבויות והחברות המערביות אובססיביות עם קופים. הקרבה של האדם (על פי תורת האבולוציה) לקוף ממקמת קופים במקום סימבולי מיוחד: הם בני הדודים הרחוקים, מה שאנחנו במקור ומה שאנחנו יכולים להיות, סמל לפרא האציל והחכם אבל גם סמל של דגנרציה תרבותית וחיקוי לא טוב ומעוות של האדם. הם מזכירים במחוות גוף, בפרפורמנס ובחוכמה שלהם את האנושי, אבל גם את החייתי הבלתי ניתן לשליטה. הם בו בזמן סמל להצלחה ולכישלון של מגדר, גזע וגוף באופן כללי. וכמו חיות רבות, גם הם באופן חומרי וממשי מאוד קורבנות של ניסויים שנועדו לשפר את חיי האדם.

האתר הזה מהווה "ארכיון קופים".
ארכיון יכול להיות הרבה דברים – הוא יכול להיות מקור מידע, ספריה, רשימה רנדומלית או מסודרת. אני מתחילה את הארכיון הזה כהכנה לפרוייקט אמנותי שעוסק בדמות של קופים בתרבות – פרוייקט שאני עוד לא יודעת מה יהיה האופי שלו.
לכן, אני משתמשת בינתיים באתר הזה כמרחב פרשני על מקומם של קופים. זה לא יהיה ארכיון מסודר, אלא פוסטים שמפרשים את מקומם של דמויות קופים שונות בהקשרים תרבותיים שונים – אבל אני מקווה שזה גם יוכל לשמש אחרות בחיפושים קופיים משלהן.

הארכיון הזה נכתב מתוך עניין אך גם מחוייבות לחשוף רבדים מוגזעים, ממוגדרים, ספשיסיסטיים ואחרים בתוך המערך התרבותי המערבי שמנסה להבין, לפענח ולייצר קופיות.

אם יש לכן מחשבות, רעיונות או השראות, מוזמנות לכתוב לי כאן: monkey.testimony@gmail.com

האדם כותב את הקוף מפתח תודעה דרך אלימות. "2001: אודיסאה בחלל" (בימוי: סטנלי קובריק). הקטע המלא כאן.